פרשנות פסיכולוגית של הנאציזם לסוגיה

פרשנות פסיכולוגית של הנאציזם לסוגיה דן בשורת חיבורים של מלומדים יהודים־גרמנים, אשר ניסו להתחקות אחר הפתולוגיה של הרוח הנאצית: וילהלם רייך, פסיכולוגיית ההמונים של הפשיזם (1933); אריך פרום, מנוֹס מחוֹפֶשׁ (1941); זיגפריד קרקאואר, מקליגרי להיטלר: היסטוריה פסיכולוגית של הסרט הגרמני (1947); ואריך נוימן, פסיכולוגיית־המעמקים ומוסר חדש (1949). בעבר נבחנה המורשת האישית של כל אחד ואחד מהם, אך עד כה חיבורים אלה לא היוו נושא לבחינה השוואתית של מטרותיהם המשותפות. עד עתה, התוכן וצורת המחקר הפסיכולוגי שלהם את הנאציזם והפשיזם לא נדונו בצורה השוואתית, משמעותית ושיטתית. לכולם היו שותפים תחושת הנחיצות והדחיפות המשתקפת בחיבורים אלה. כולם חשו, בלשונו של הסופר הרמן בּרוֹך, ש"הזמן ניצב על חודו של סכין" (1945).